Tumgik
#רגש
levtov1 · 2 years
Photo
Tumblr media
אהבת חברים 182: כל החוסן והכוח בא על ידי חיבור #דעה חזקה זה המשותפת עם ה#חברים, כי אף אחד לא חזק. לאף אחד אין דעה חזקה, אין #שכל, אין #רגש חזק. כל ה#חוזק וכל ה#כוח בא על ידי הצטברות לידי #חיבור. עד כמה ש#מתחברים מעל ההפרעות, מגיעים לחיבור חזק, וממנו יש #לב חזק. #YaelLior #MichaelLaitman #אהבתחברים #אהבת_חברים #אהבת_חברים_על_פי_רבש #אהבתחבריםעלפירבש #רבש #הרבמיכאללייטמן #דורהאחרון #מיכאללייטמן #יעלליאור #ישראל #משפחה #ילדים #חינוך #קשר #אהבתהזולת #ואהבתלרעךכמוך #ואהבתלרעך #אהבתעולם #אהבה https://www.instagram.com/p/Ci5bk73o1Dt/?igshid=NGJjMDIxMWI=
youtube
3 notes · View notes
anaelllllla · 1 year
Text
צפייה ב-'חכמת החיבור 142: אין לנו לב אחד כלפי השני' ב-YouTube
youtube
0 notes
jewishicequeen · 14 days
Text
Tumblr media
אני כל כך שפויה בנוגע אליו
15 notes · View notes
cosmik-homo · 10 months
Text
haplo has been sooo inside my brain lately. listening to eviatar banai on repeat
5 notes · View notes
wouldyoupleasejust · 1 year
Text
אתם רוצים לומר לי שאנשים שלא חיים בארץ ולא יודעים עברית. מעולם לא שמעו את השיר אנשי הגשם? טרגי
3 notes · View notes
mexashepot · 3 months
Text
There's something very weird in feeling neutral towards something you have loved for 3 years now.
1 note · View note
krembovanil · 3 months
Text
סורי סטרייטים, כמיהה זה רגש הומוסקסואלי בלבד
20 notes · View notes
nadiv22 · 4 months
Text
איך אפשר לאסור עלינו דבר שאנו לא עושים אלא רק חושבים עליו? וגם אם אפשר – מה כל כך נורא ברגש התוקף אותנו מפעם לפעם, כל עוד אין הוא מוביל אותנו למעשה?
3,300 שנה לאחר שניתנו, עשרת הדברות הם עדיין המדריך הפשוט ביותר והקצר ביותר ליצירתה וקיומה של חברה בריאה.
חלופות רבות נוסו, ובדרך כלל זה נגמר בבכי.
יש אמת רבה במימרה החכמה והמבודחת - אם שום דבר לא עוזר, קראו את ההוראות (RTFM)...
עשרת הדיברות הם הקוד הדתי והמוסרי המפורסם בהיסטוריה. הם עיטרו את אולמות המשפט בארצות הברית, את בית הלורדים באנגליה, ועוד.
צמד הלוחות ועליהם עשרת הדיברות הוא מזה עידן ועידנים סמלו של החוק הנצחי בריבונות האל.
מקובל לחלק את עשרת הדיברות לשני חצאים, חמישה דיברות לכל לוח. זוהי חלוקה גרפית - אך גם עניינית. חמשת הדיברות הראשונים עוסקים במה שבין אדם למקום (ובכלל זה גם מצוות כיבוד אב ואם, שכן הורינו הם שותפיו של אלוקים בהבאתנו אל העולם). החמישה האחרונים עניינם מה שבין אדם לחברו.
זו חלוקה הגיונית, אך יש חלוקה הגיונית נוספת: שלוש קבוצות, שבכל אחת מהן שלושה דיברות - ולבסוף הדיבר העשירי כקבוצה לעצמו.
בדומה לחלוקה של עשרת המכות לדצ"כ עד"ש באח"ב.
שלושת הדיברות הראשונים עוסקים כולם ביחסנו לאלוקים, נותן המצוות הבא איתנו בברית:
האמונה באל אחד, האיסור לעבוד אלוהים אחרים, והאיסור לשאת את שם ה' לשווא.
השלישייה הבאה עניינה היותנו נבראיו של אלוקים:
השבת מזכירה לנו את בריאת העולם; עלינו לכבד את הורינו שהביאו אותנו לעולם הזה; והרצח אסור עלינו מפני שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים (בראשית ט, ו).
השלישייה השלישית עוסקת במוסדות הבסיסיים של החברה:
איסור הניאוף מקדש את הנישואין ואת המשפחה;
האיסור לגנוב מכונן את זכות הקניין;
והאיסור להעיד עדות שקר הוא יסודה של מערכת המשפט והצדק.
בלי כל אחד ואחד מהדברים הללו לא יהיה האדם חופשי, ולא תיתכן חברה חופשית.
מבנֶה זה מדגיש את זרותו של הדיבר העשירי, "לא תחמד".
לפחות במבט שעל פני השטח, דיבר זה שונה מכל קודמיו. הם עסקו במעשים ובדיבורים, ולכל היותר במחשבות שהאדם יכול לשלוט בהן. לעומת זאת, החמדה והקנאה בדבר השייך לזולת, היא רגש. רגש המציף אותנו גם בעל כורחנו.
איך אפשר לאסור עלינו דבר שלא אנו עושים, אלא הוא נעשה בנו? וגם אם אפשר - מה כל כך נורא ברגש התוקף אותנו מפעם לפעם, כל עוד אין הוא מוביל אותנו למעשה?
נראה לי שהתורה מנחילה לנו בדיבר זה סדרה של אמתות יסוד שלבוֹשתֵנו שכחנו.
ראשית, כפי שמלמדת אותנו הצלחתה של שיטת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, רגשותינו מושפעים ממחשבותינו.
הרגש שלנו נוצר מהמחשבה שלנו, מהאופן שבו אנו תופסים את המציאות.
כך למשל נרקיסיסטים מרבים להיעלב כי הם חושבים שאנשים אחרים מדברים עליהם או שוללים אותם.
המחשבה שלהם מנותקת מהמציאות, אך היות שכך הם חושבים, הם מרגישים רגש כן של כעס וטינה.
שנית, הקנאה היא מן הגורמים העיקריים לאלימות בחברה.
קנאה גרמה ליאגו להוליך את אותלו שולל, והתוצאות היו רצחניות. ובתורתנו - הקנאה היא שגרמה לקין לרצוח את הבל, ולכל סיפור יוסף ואחיו.
רֶנֶה ז'יראר, בספרו הקלאסי 'אלימות וקדושה', אומר שהגורם הבסיסי ביותר לאלימות הוא התשוקה המימטית - כלומר התשוקה להיות בעליו של מה שיש לאדם אחר, ובעצם, ביסודו של דבר, להיות הוא.
התשוקה הזו עלולה להוביל לעבירה על כמה וכמה מן הדיברות האחרים. להוביל לניאוף, לגניבה, לעדות שקר ואפילו לרצח.
איסור "לא תחמוד" איננו משונה אפוא כלל.
החמדה, הקנאה, היא הבסיסי מכל הכוחות המערערים את ההרמוניה החברתית ואת הסדר החברתי.
אחת ה"תרופות" לבעיית הקנאה בחברנו, היא שבמקום להסתכל הצידה, צריך להסתכל למעלה...
למה לנו לחשוק במה שיש לאחרים, אם הדבר החשוב ביותר בחיינו הוא כיצד רואה אותנו הקב"ה? מה אנו בעיניו? למה שנחשוק במשהו רק מפני שישנו לאדם אחר?
כאשר אנו מפסיקים להגדיר את עצמנו ביחס לה', ומתחילים להגדיר את עצמנו ביחס לאנשים אחרים - או אז התחרות, המריבה, החמדנות והקנאה מתחילות להשתלט עלינו ונוטלות מאתנו את אושרנו.
הנוגדן לקנאה הוא הכרת הטוב.
"איזוהי עשיר? השמח בחלקו", אמר התנא בן זומא. מנהג יהודי ידוע ויפהפה הוא לומר מדי בוקר, עם ההתעוררות, "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך". המקיים מנהג זה ברצינות ובהתכוונות מתחיל את היום שלו ברגל ימין. להתחיל את היום בהכרת הטוב, בהודיה - זה הֶרגל שיכול לשנות חיים.
היהדות, סודהּ הוא התודה.
בהתרפאנו מן המחשבה שאושרם של אנשים אחרים מפחית מאושרנו שלנו, אנו יכולים להתחיל לשמוח במה שיש לנו בִּמקום להיות עסוקים במה שאין לנו ויש לאחרים.
אבל חופשיים להיות מה שאנחנו במקום להשתוקק להיות מה שאנחנו לא.
---
מבוסס על דברים שכתב הרב זקס זצ"ל לפרשת יתרו
מאת מדענים דתיים בפייסבוק
7 notes · View notes
israeli-stuff · 5 months
Text
כשהייתי קטנה הראו לי את סרטי דיסני באנגלית. נסעתי עם בן הזוג שלי ושמנו שירי דיסני ברקע. הוא ביקש שנשמע אותם בעברית, ושזה הרבה יותר טוב, אז הלכנו על זה. הנה כמה ממצאים מהשיר האייקוני של מולאן 'תצאו גברים'
גם שלוות הנפש,
אך עם אש בפנים.
משקיעים קצת רגש,
ואז מנצחים!
אתם חסרי שידרה ונמושות,
ומצבכם ממש חמור.
אך אצלי, תצאו גברים-
זה ברור!
כמו גברים,
הם מהירים כמו זרם מים,
-כמו גברים!
וחזקים כמו הסערה,
-כמו גברים!
ועוצמתם היא של אש לוהטת,
מסתוריות קודרת אדירה!
האויב בשער,
אנו נתגונן.
אם לחיות חפצתם,
יש להתכונן.
14 notes · View notes
jewvian · 11 months
Note
רוצה להוסיף לגבי האסק שנשלח על מה החבר'ה מהמפקדת יעשו אחרי הצבא ואולי סוג של פורמט של פאנפיק שאני אכתוב: נועה לא הייתה אמורה להיאבד בניו יורק, היא תכננה את הטיול כבר שנתיים, קראה כל מדריך טיולים אפשרי שיכלה לקחת מהספריה העירונית, צפתה בשעות על גבי שעות של אנשים מטיילים בניו יורק, חקרה כל רחוב ואת הרחובות המגבילים במקרה ומשהו נורא יקרה, היא אמורה להכיר את העיר כמו את כף ידה. או לפחות, מספיק טוב כדי לדעת לחזור למלון ששכרה, לנעול את הדלת, לשכב על המיטה ולהיזכר ברשימה של כל הדברים שיש לה להספיק ביום למחרת.
ללכת לספרייה העירונית. לבקר בפארק של מריה הרמנדז. להצטלם בטיים סקוואר כי ההורים שלה ביקשו תמונה.
הכל היה אמור להיות מתוכנן. הייתה לה תוכנית מסודרת לגבי הכל.
אבל פניה לא נכונה בשדרה החמישית, הובילה אותה לג'ינג'ר בר (בר לסביות לפי גוגל חח) וגרמה לה להתמודד פנים מול פנים אחרי 4 שנים מול הבן אדם שרצתה לפגוש יותר מכל - שמרית.
מה דעתך? רוצה להוסיף לזה?
אוי זה טוב, זה כל כך טוב!
קודם כל ברור שנועה תתכנן את הטיול עד לרמת הדקה חח הכל אצלה מסודר טיפ טופ.
יש לי אבל עוד רעיון/תוספת: היא תכננה להגיע לשם. זאת אומרת, לא ספציפית לבר לסביות - היא פשוט הסתכלה במדריך טיולים ישן, משנות התשעים, ושם היה כתוב שבאותה כתובת אמורה להיות גלריה או איזו חנות של פיצ'פקעס שעניינה אותה, אבל במקום אלה..... בום. בר לסביות.
היא רק תכננה להיכנס ולשאול אם מישהו יודע מה קרה למקום הקודם, אולי הבעלים עברו מקום או שהיא רשמה את הכתובת הלא נכונה (למרות שהיא בטוחה שהיא בדקה את הספר עשרות פעמים), אבל אז אישה נחמדה עם שיער קצר התחילה לדבר איתה ולשאול שאלות ולא היה לה נעים לקום וללכת, אז היא נשארה עוד קצת ועוד קצת. היא כמעט ושכחה למה היא נכנסה למקום הזה מלכתחילה.
"יזריאל? סאמי שלנו גם מיזריאל!"
אוקיי. אז מה? נועה חשבה לעצמה עד שאותה אישה נחמדה הפנתה את מבטה לכיוון הבר. היא לא ידעה איך היא לא שמה לב אליה מהרגע הראשון, אולי היא פשוט לא ציפתה לראות את הפנים האלה אי פעם. אבל שם בבר, עומדת ומדברת עם אחת הלקוחות, נמצאת שמרית.
"יו סאמי! יש לנו פה חברה מיזריאל!"
קודם כל נועה חייבת לתקן את האישה הזאת כי הצורה שבה היא הוגה את השם ישראל מתחילה לחרפן אותה. אבל אז מבטה של שמרית הצטלב בשלה ולרגע (או שניים) היא הפסיקה לנשום.
אז היא נופפה לה. היא לא ידעה מה לעשות חוץ מזה. שמרית המשיכה להביט בה לשנייה נוספת עד שהסיטה את עינייה וחזרה לדבר עם הלקוחה.
האישה שישבה עם נועה כל הזמן הזה הזעיפה את פניה. "בדרך כלל היא יותר נחמדה. לא משנה. בכל מקרה-" והיא המשיכה לדבר ולדבר. נועה הפסיקה להקשיב, לא בקטע רע, היא הייתה אישה מאוד מאוד נחמדה. אבל הנוכחות של שמרית בבועה הקטנה הזאת של הבר ערערה אותה לגמרי.
המוח שלה התחלק לשניים. חלק ממנה רצה לקום וללכת, לברוח מהמקום הזה ולחזור ללו"ז שלה שגם ככה באיחור של רבע שעה. אבל החלק השני, שאיכשהו היה קולני יותר, דחק בה להישאר. מה יהיה אחר כך? היא לא ידעה, אבל לא היה אכפת לה להמשיך ולהביט בשמרית עוד קצת.
היא נראתה טוב. שיערה השחור היה אסוף גבוה על הראש, צווארה הארוך חשוף. היא לבשה גופיה לבנה עם כיתוב כלשהו, נועה לא יכלה לזהות מה בדיוק. היא עבדה בזריזות על הבר, מגישה משקאות שנועה לא מכירה את שמם וכנראה גם לא תכיר. לא היה נראה שהנוכחות של נועה במקום מפריעה לה, או שהיא פשוט ידעה להסתיר את זה.
האישה שמולה הפסיקה לדבר. היא שמה לב שנועה לא ממש איתה. "היא תפסה לך את העין, אה?" נועה הביטה בה. היא יכלה לשקר, להמציא תירוצים, אבל היא בחרה לומר את האמת.
"אני מכירה אותה. הכרתי. עברו כבר שנים."
האישה הסתובבה והביטה בשמרית ואז חזרה להביט בנועה. "וואו. שיט. פאקינג עולם קטן. עבר ביניכן משהו קשוח?" נועה הנהנה.
"עשיתי טעויות."
"כולנו עושים טעויות," האישה אמרה ולגמה מכוס המשקה שלה. "לכי לדבר איתה, זה גדול יותר משתיכן אם הגורל הפגיש ביניכן ככה."
נועה לא הייתה צריכה יותר מזה כדי לקום מהכיסא. עברו ארבע שנים מהפגישה האחרונה של שתיהן, ארבע שנים מאותו הלילה הדפוק שהרס לה את הכל. בדיעבד כן? היא לא ידעה אז כמה חרטה עוד תשב לה על הכתפיים.
היא הודתה לאותה אישה ועשתה את דרכה אל הבר, אל שמרית, גבה פונה על קהל הלקוחות הקטן בזמן שסידרה בקבוקי משקה שונים.
"היי," נועה אמרה. היא ראתה את גבה של שמרית נדרך, תנועותיה עוצרות למחצית השנייה לפני שהסתובבה אל נועה.
"היי," היא ענתה לה בחזרה. הן עמדו משני צידי הבר שנהיה לבריקדה פרטית של שמרית, קו הגנה אחרון שהיא לא ידעה שתצטרך. "מה את עושה בניו יורק?" היא שאלה את נועה בעברית, מוותרת מראש על סמול טוק אפשרי או על שיחת חולין נימוסית או סתם גילויי שמחה או רגש שהוא לא... טינה.
"מטיילת. חסכתי קצת כסף-"
"ידעת שאני פה?" שמרית חתכה אותה.
"לא, לא-" נועה מיהרה להגן על עצמה. "אני במקרה נכנסתי, הייתה פה פעם גלריה שקראתי עליה באיזה מדריך לא מעודכן, מסתבר. איך יכולתי לדעת שאת כאן?"
שמרית משכה בכתפיה. "לא יודעת. צירוף מקרים קצת מוזר, לא?"
"צירופי מקרים קורים, בגלל זה הם צירופי מקרים."
שמרית צחקה לעצמה, מרירות קלה שטפה את צחוקה. "סבבה. אוקיי." היא הסתובבה ופנתה להמשך עבודתה.
"למה קוראים לך פה סאמי?" נועה שאלה אותה, עוקבת אחריה מצידו השני של הבר.
"תנסי את ללמד אמריקאים איך אומרים שמרית," שמרית ענתה מבלי להסתובב.
נועה שתקה, מביטה בשמרית מתעסקת בדברים שונים מאחורי הבר. לקוחה חדשה נכנסה וביקשה את תשומת ליבה. היא דיברה איתה בחיוך, צחקה מאיזו בדיחה שנועה לא הבינה, הגישה לה בקבוק בירה קר. נועה המשיכה להביט בה, היא קינאה בלקוחה על החיוך והצחוק ותשומת הלב ששמרית שפכה עליה. אבל היא המשיכה לשתוק.
"נתראה בשישי!" הלקוחה אמרה לשמרית לפני שעברה לחלק האחורי של המקום, נעלמת מעיניהן של השתיים.
"מה יש בשישי?"
"לא עניינך."
איה. נועה השפילה את מבטה. ארבע שנים אולי עברו, אבל הדקירה הזאת הרגישה חדה כאילו נאמרה ברחוב שמחוץ לביתה.
שמרית נשמה עמוק. "סליחה, לא התכוונתי."
"את כן," נועה אמרה בפשטות, כי זאת הייתה האמת, אפילו אם שמרית ניסתה להכחיש זאת באיזו התנצלות רפה. הכאב והאכזבה ששתיהן ממשיכות לסחוב, כל אחת בדרכה, עדיין נותנים את אותותיהם.
"אני כן, נכון," שמרית הודתה בקול חלש ונשכה את שפתה התחתונה. "לא חשבתי שאני אי פעם אראה אותך. ועוד פה, מכל המקומות בעולם. כאילו, מה?" היא צחקה לעצמה. היא הרימה את ראשה והביטה בנועה, מבטה חודר.
"אני ממש רוצה לשנוא אותך עכשיו."
נועה לא הבינה. "לא הבנתי."
שמרית עצמה את עיניה בחוזקה, רק לשנייה אחת, ואז פתחה אותן במהרה. "את יודעת מה? זה לא הזמן ולא המקום," היא אמרה, מתחרטת על ההודאה הקודמת שיצאה מפיה, מתחרטת אולי על מילים עתידיות שעמדו על לשונה. היא רצתה לסיים את הספק שיחה, ספק עינוי שקורה ביניהן.
נועה של פעם הייתה מהנהנת, אומרת שלום, ויוצאת מהמקום בזריזות. היא לא הייתה מעוניינת בקונפליקטים, לא להתחיל ולא לסיים אותם. כמה שיותר להכחיש, כמה שיותר לוותר, במקרים נדירים היא אולי עוד הייתה מנסה... אבל לא תמיד. לא מעבר.
אבל עכשיו זה ההווה, ונועה של היום היא לא הנועה של פעם - הנועה שהייתה בורחת או נותנת לשמרית לברוח בעצמה. יכול להיות שהאישה שקיבלה את פניה, ושאת שמה שכחה לבקש, צדקה? יכול להיות שזה הכל יד הגורל? נועה לא ידעה אם היא האמינה בדבר כזה בכלל, זה לא פרגמטי להטיל את כל כובד העולם על משהו שרירותי, רעיוני, לא מוחשי.
הרי צירופי מקרים... קורים. זאת עובדה.
כמו ששמרית נפלה דווקא למחלקה שלה. למחלקה של סאלי, האמת, אבל סאלי נפצעה באותו היום ונועה הייתה פנויה להחליף אותה. במקרה. או כמו ששמרית ננעלה מחוץ לאוהל שלה, כאילו שזה אפשרי מלכתחילה, אבל זה קרה והן נפגשו על הגג של השק"ם גם במקרה. זאת אומרת, נועה הייתה על הגג כדי לעזור לחייל הזה... דודו? דוד? ושמרית פשוט עברה שם. במקרה, כן? והיא עלתה לשם עם המגבת המגוחכת שלה והשיער הפזור. והן דיברו על דברים שהן לא סיפרו מעולם לאף אחד. ואז הן התנשקו.
והכל הלך לעזאזל, וזה לא היה במקרה, כי היא הייתה דפוקה ואנוכית, והיא הכאיבה לשמרית בכל כך הרבה מובנים. נועה ידעה שהיא זאת שמחזיקה את רוב האשמה לבדה, אם לא את כולה, ואין פה שום מקריות או גורל.
אז היא החליטה לקחת את המושכות לידיים. היא לא הולכת לחכות לצירוף המקרים הבא שיפגיש ביניהן. היא לא הולכת לעזוב.
"ואולי זה כן?" היא איתגרה את שמרית. "כן הזמן וכן המקום?"
שמרית הביטה בה בהשתאות. "נועה לויתן גידלה פתאום ביצים?"
"זה לא פתאום. וזה סקסיסטי להגיד דבר כזה."
"וואו. אוקיי. אוקיי," שמרית חייכה לעצמה והרימה ארגז משקאות שעמד מאחורי הבר. נועה לא ידעה איך לקרוא את התגובה שלה; זאת הייתה הסכמה? הסכמה על מה? אולי היא הייתה אגרסיבית מדיי עם ההתפרצות שלה? אם בכלל זאת הייתה התפרצות? נועה השתדלה לא להרים את הקול, בכל זאת מקום ציבורי וחינכו אותה לא להתנהג ככה, בפזיזות שכזאת. אבל יצא לה קצת פזיז, לא?
"את חייבת להפסיק עם המחשבות והחישובים, או לא יודעת מה, שהולך לך בראש."
קולה של שמרית פוצץ את בועת חוסר הבטחון שאיכשהו נוצרה סביבה. היא הביטה בשמרית, שהסתכלה עליה במבט רציני כזה, חודר. ארגז המשקאות עדיין בידיה.
"יום שישי יש כאן אירוע שירה, לסביות וביסיות בוכות על אקסיות - זה הוייב של רוב האירועים האלה," שמרית אמרה, משנה פתאום את כיוון השיחה. "אם את עדיין בניו יורק אז... תבואי."
"בסדר, אני אבוא," נועה הנהנה, קופצת על ההזדמנות שניתנה לה. "מתי?"
"בערב, בסביבות שמונה," שמרית ענתה. "תגיעי לפני שנוכל לדבר." היא פנתה ללכת לפני שהסתובבה שוב אל נועה. "אם בא לך."
"כן, כן," נועה מיהרה לומר. "בא לי, כן."
שמרית חייכה אליה, החיוך החם והאמיתי הזה שלה, זה שנועה חשבה שלא תחווה יותר לעולם. החיוך ארך אולי שנייה, אבל הפרפרים החלו לגדול בבטנה.
"מעולה, אז נתראה בשישי," שמרית חזרה על ההבטחה של נועה לפני שהסתובבה ופנתה אל חדר אחורי כלשהו מאחורי הבר. נועה נשארה לעמוד במקומה עוד כמה שניות, מעכלת את חצי השעה האחרונה.
היא תצטרך לעשות שינויים בלו"ז.
6 notes · View notes
bangtanpanic · 1 year
Text
תפקידו של סיפור בשיווק תוכן
בעידן הדיגיטלי של ימינו, שיווק באמצעות תוכן הפך לאחת הדרכים היעילות ביותר עבור עסקים להגיע לקהל היעד שלהם וליצור איתו אינטראקציה. עם הכמות העצומה של המידע הזמין באינטרנט, חשוב למותגים להתבלט וליצור תוכן שהוא לא רק אינפורמטיבי אלא גם מרתק ובלתי נשכח. אחת הדרכים להשיג זאת היא באמצעות הכוח של סיפור סיפורים.
במאמר זה, נחקור את תפקיד הסיפור בשיווק תוכן וכיצד הוא יכול לעזור לעסקים להתחבר לקהל שלהם ברמה עמוקה יותר.
מדוע סיפורים חשובים בשיווק תוכן
בני אדם מספרים סיפורים כבר אלפי שנים. מציורי מערות עתיקים ועד סרטים מודרניים, סיפורים תמיד היו חלק מהותי מחיינו. אנו משתמשים בסיפורים כדי לבדר, לחנך, לעורר השראה ולהתחבר אחד לשני.
בשיווק תוכן, סיפור סיפורים הוא כלי רב עוצמה למשיכת תשומת הלב של הקהל שלך ושמירה על מעורבותם. על ידי הצגת סיפור, אתה יכול ליצור קשר רגשי עם הקהל שלך, מה שיכול לעזור לבנות אמון ונאמנות למותג.
היתרונות של סיפור בשיווק תוכן
לוכד את תשומת הלב
לסיפורים יש את הכוח למשוך תשומת לב ולהשאיר אנשים מעורבים. כשאתה מספר סיפור, אתה לא רק מספק מידע, אלא אתה גם יוצר חוויה. חוויה זו יכולה לעזור להשאיר את הקהל שלך מעורב ומתעניין במותג שלך.
בונה אמון ואמינות
כאשר אתה מספר סיפור, אתה לא רק מוכר מוצר או שירות, אלא אתה גם חולק את הערכים והאמונות של המותג שלך. על ידי כך, אתה יכול לבנות אמון ואמינות עם הקהל שלך. אנשים נוטים יותר לעשות עסקים עם מותג שהם סומכים עליו ומאמינים בו.
מגביר את המודעות למותג
לסיפורים יש כוח להתפשט. כשאנשים מתחברים לסיפור, סביר יותר שהם ישתפו אותו עם אחרים. זה יכול לעזור להגדיל את טווח ההגעה והמודעות של המותג שלך.
מספק ערך
כשאתה מספר סיפור, אתה לא רק מספק בידור, אלא אתה גם מספק ערך לקהל שלך. סיפורים יכולים לחנך, לעורר השראה וליידע את הקהל שלך, מה שיכול לעזור לבנות מערכת יחסים איתם.
youtube
כיצד להשתמש ב-Storytelling בשיווק תוכן
זהה את הקהל שלך
לפני שתתחיל לספר סיפור, אתה צריך להבין את הקהל שלך. מהם הצרכים, האינטרסים והערכים שלהם? על ידי הבנת הקהל שלך, אתה יכול ליצור סיפור שמהדהד איתו.
הגדר את הסיפור של המותג שלך
מה הסיפור של המותג שלך? אילו ערכים ואמונות מייצג המותג שלך? על ידי הגדרת הסיפור של המותג שלך, אתה יכול ליצור נרטיב שהוא אותנטי ונכון למותג שלך.
השתמש בפורמטים שונים
ניתן לספר סיפורים בפורמטים רבים ושונים, כולל סרטונים, פוסטים בבלוג, פודקאסטים ופוסטים במדיה חברתית. על ידי שימוש בפורמטים שונים, אתה יכול להגיע לקהל רחב יותר ולשמור על התוכן שלך רענן ומרתק.
התמקדו ברגש
הסיפורים היעילים ביותר הם אלה שמעוררים רגש. על ידי התמקדות ברגש, אתה יכול ליצור קשר עם הקהל שלך מעבר למכירת מוצר או שירות בלבד.
סיכום
לסיכום, סיפור הוא כלי רב עוצמה בשיווק תוכן. על ידי הצגת סיפור, אתה יכול ללכוד את תשומת הלב של הקהל שלך, לבנות אמון ואמינות, להגביר את המודעות למותג ולספק ערך. כדי להשתמש בסיפור ביעילות, חשוב להבין את הקהל שלך, להגדיר את הסיפור של המותג שלך, להשתמש בפורמטים שונים ולהתמקד ברגש. על ידי שילוב סיפורים באסטרטגיית שיווק התוכן שלך, אתה יכול ליצור קשר עמוק יותר עם הקהל שלך ולהתבלט בנוף דיגיטלי צפוף.
2 notes · View notes
levtov1 · 2 years
Photo
Tumblr media
הפרעה רוחנית 78: כמו שילד קטן מטפס על ארבע ממדרגה למדרגה על כל הפרעה מתגברים עד כדי כך שעולים מעליה, ואז מרגישים כמה היא עזרה לנו לעלות למדרגה הבאה. כי ב#הפרעה אנחנו כמו #ילדים קטנים שמטפסים במדרגות, ככה על ארבע, עם הידיים והרגליים, כדי #לעלות ממדרגה ל#מדרגה. כך אנחנו מטפסים על ה#הפרעות כמו על מדרגות. ובכל מדרגה ומדרגה מרגישים #רגש חדש, #שכל חדש, #הרגשה חדשה, #הבנה חדשה. #הפרעותבדרךהרוחנית #הפרעות_בדרך_הרוחנית #הפרעהרוחנית #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור #רוחניות #דרךהרוחנית #התפתחות #אבולוציה #חכמתהחיבור #חינוך #ישראל #תכלית #תפקידעםישראל #אהבתהזולת #חינוךאינטגרלי #ואהבתלרעךכמוך #אהבתעולם #אהבה #איחוד https://www.instagram.com/p/CgepIsYqKmg/?igshid=NGJjMDIxMWI=
3 notes · View notes
anaelllllla · 4 months
Text
להנציח אותם
תנחומים למשפחות ההרוגים בעזה אתמול ולקרובי כלל הנופלים במלחמה, נעשה מה שבידינו כדי להיות ראויים להקרבה של חייהם עבורנו. אם היינו יכולים לשאול אותם, מן הסתם היו אומרים: אנחנו חוזרים לשם מיד בלי לחשוב פעמיים.
גם הרופאים בבתי החולים מספרים שברגע שחיילים פצועים מתעוררים מהרדמה ופותחים עיניים הם קודם כול שואלים, מה קורה עם החברים שלי? מתי אני יכול לחזור אליהם?
ולמה? כי בתוך החיבור עם אחיהם הלוחמים, תחת מתח הקרבות והאיום המוחשי על קיומם ועל קיומנו כעם, הם מתחילים להרגיש מקור עליון של כוח שנמצא למעלה מהחיים, הם מרגישים את אחדותו ויחידותו של בורא העולם. רגש עילאי שממלא את האדם בוודאות שלמה.
גם אנחנו, שטרם הרגשנו את טעם החיים שזורם בהתקשרות העזה בין הלוחמים, צריכים להשתדל לגדל בינינו חיבור כזה. לכבד ולהעלות את חשיבות הכוח העליון שלוחם עבורנו. כך נקבל כיוון נכון כעם וננציח את הבנים.
Tumblr media
https://x.com/laitman_co_il/status/1750097282798850088?t=SsICG0o-itcFua2M1kQB3g&s=09
9 notes · View notes
anonimouspoet · 1 year
Text
תפקיד הרגש בסרטוני שיווק
השימוש בשיווק בוידאו הפך לפופולרי יותר ויותר בשנים האחרונות, כאשר חברות משקיעות רבות בהפקת תוכן איכותי לקידום המוצרים או השירותים שלהן. עם זאת, יצירת סרטון שיווקי מוצלח מעבר להצגת מוצר או שירות בלבד; זה עניין לעורר תגובה רגשית מהצופה. בפוסט זה בבלוג, נחקור את תפקידו של רגש בסרטוני שיווק וכיצד הוא יכול להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של הצופה.
כוחו של רגש בשיווק
רגש הוא כלי רב עוצמה בשיווק, והקמפיינים השיווקיים המוצלחים ביותר ממנפים אותו לרוב לטובתם. הסיבה לכך היא שרגשות הם המניעים אנשים לפעול. כשאנחנו מרגישים משהו חזק, יש סיכוי גבוה יותר שנפעל לפיו, בין אם זה לקנות מוצר או לשתף תוכן עם החברים והמשפחה שלנו. רגשות הם גם מה שהופך את סרטוני השיווק לבלתי נשכחים, ולכן חשוב לעורר אותם בתוכן שלך.
youtube
הרגשות השונים שיש לקחת בחשבון
יש הרבה רגשות שונים שאתה יכול לעורר בסרטוני השיווק שלך, ולכל אחד מהם יש השפעה שונה על הצופה. לדוגמה, אושר יכול לגרום לאנשים להרגיש טוב ולקשר את הרגשות החיוביים האלה למותג שלך. פחד, לעומת זאת, יכול ליצור תחושת דחיפות ולעודד אנשים לפעול במהירות. עצב יכול גם להיות יעיל, מכיוון שהוא יכול לגרום לאנשים להרגיש אמפתיה כלפי המותג שלך וערכיו.
החשיבות של סיפור סיפורים
אחת הדרכים הטובות ביותר לעורר רגשות בסרטוני שיווק היא באמצעות סיפור. כשאתה מספר סיפור מרתק, אתה לוקח את הצופה למסע ונותן לו משהו להתחבר אליו מבחינה רגשית. ניתן להשיג זאת על ידי שימוש בדמויות ניתנות לזיהוי, תרחישים מהחיים האמיתיים, או אפילו אנימציה. על ידי יצירת סיפור שמהדהד עם הקהל שלך, אתה יכול לבנות איתו קשר חזק יותר ולגרום להם לנקוט בפעולה גבוהה יותר.
תפקידה של המוזיקה
מוזיקה היא עוד כלי רב עוצמה שניתן להשתמש בו כדי לעורר רגשות בסרטוני שיווק. המוזיקה הנכונה יכולה לתת את הטון לסרטון שלך וליצור תחושה של אווירה שיכולה לשפר את ההשפעה הרגשית של התוכן שלך. לדוגמה, שימוש במוזיקה איטית וקודרת יכול ליצור תחושת עצב או מלנכוליה, בעוד שמוזיקה אופטימית ואנרגטית יכולה ליצור תחושה של התרגשות או אושר.
חשיבותה של אותנטיות
אמנם חשוב לעורר רגשות בסרטוני השיווק שלך, אבל חשוב גם להיות אותנטיים. אנשים יכולים לדעת מתי מותג לא הגיוני, וזה יכול להשפיע לרעה על התפיסה שלהם לגבי המותג שלך. לכן, חשוב להיות נאמן לערכי המותג שלך וליצור תוכן שמשקף אותם באמת. זה יכול לעזור לבנות אמון עם הקהל שלך ולהגדיל את הסיכוי שהם יתקשרו עם המותג שלך.
סיכום
לסיכום, לרגש יש תפקיד מכריע בסרטוני שיווק. על ידי העלאת רגשות בתוכן שלך, אתה יכול ליצור קשר עמוק יותר עם הקהל שלך ולגרום להם לנקוט בפעולה גבוהה יותר. בין אם זה באמצעות סיפורים, מוזיקה או דמויות שניתן להתייחס אליהן, ישנן דרכים רבות ושונות לעורר רגשות בסרטוני השיווק שלך. עם זאת, חשוב גם להיות אותנטי ונאמן לערכי המותג שלך, מכיוון שזה יכול לעזור לבנות אמון עם הקהל שלך. עם האיזון הנכון של רגש ואותנטיות, אתה יכול ליצור סרטונים שיווקיים שבאמת מהדהדים את קהל היעד שלך ומניבים תוצאות אמיתיות עבור העסק שלך.
2 notes · View notes
masaot-shira · 2 years
Note
יש ימים שאני מרגישה כמו רדיו.
כל רגע מתחלף שיר
ולכל אחד רגש ומסר ודגש
שיר ועוד שיר ועוד שיר
לפעמים גם במקביל
ולפעמים הייתי רוצה להנמיך.
יש ימים שאני מרגישה כמו תקליט שבור.
חוזרת על עצמי, אומרת כל דבר פעמיים
מנסה ומנסה ומנסה
אבל לא מצליחה להגיע לפזמון
וגם לא לבית האחרון.
יש ימים שאני מרגישה כמו פלייליסט.
אותם שירים שחוזרים על עצמם בלופ אינסופי
שאפל ושאפל ושאפל
ולא משנה כמה הם טובים -
גם השירים האהובים עליי נמאסים.
אבל פעם אחת הרגשתי דממה.
שקט אמיתי ולא בכפייה
מחשבה אחת בכל פעם וברקע אין דבר
דממה קצרה, אולי דקה -
אולי ככה מרגישה שלווה.
👏🏻👏🏻👏🏻
ממש אהבתי אמנון, תודה רבה לכם על האומץ לשתף מחשבות פרטיות ולפזר מהאומנות שלכם ❤️
4 notes · View notes
myprism · 6 months
Text
תמיד צריך להזכיר לעצמי שמותר להרגיש רע ומותר להרגיש עצבני. צריך לקבל את הרגשות האלה עם חמלה ענקית כלפי עצמי, לחוות אותם ואז להבין אם משרתים אותי או לא וככה לדעת אפ לשחרר אותם ולהעבור הלאה או לא. אני בדרךהכלל מגלה שכן, שווה לשחרר אותם ןדהפ לא משרתים אותי. אבל כל רגש לגופו.
0 notes